הכל התחיל כששמעתי את הקול הקורא של קרן קולנוע דרום בנושא "גבולות וגשרים". הבנתי שיש לי סיפור שצריך לספר, סיפור שנוגע בקשר העמוק של המשפחה שלנו לדרום, קשר שהתחיל כבר אז, כשהסבתא שלי, רבקה, הגיעה אחרי המלחמה משוודיה באוניית מעפילים בפיקודו של לובה אליאב – ממפריחי הנגב.

​

סבתא רבקה הגיעה למחנה העקורים בשוודיה במסגרת מבצע הצלה ייחודי במינו אחרי ששרדה את אושוויץ. כילדה לא שמעתי הרבה על התקופה הזו, אבל תמיד ידעתי שלשוודיה היה מקום מיוחד בלבה. החיבור הזה התבהר לי עוד יותר ביום שבו אבי התקשר וביקש שאלך לבקר את סבתא בבית האבות. אבי, שאינו נוהג לבקש ממני דבר, ביקש הפעם – ומשמעות הבקשה הייתה ברורה: הזמן קצר, ואני צריכה להיפרד.

​

באותו היום הגעתי לבית האבות ומצאתי את סבתא בחדר מואר, עם תמונות יפות על הקירות. היא ישבה על כיסא גלגלים, מבטה היה מרוחק. הבנות שלי ניסו ללטף את ידה, אבל היא כבר לא הייתה באמת נוכחת. ישבתי לידה וחשבתי על משהו שחשוב לי לספר לה. נזכרתי בספר של דוד מרדכי, "עצי לבנה ומסילות ברזל", שמתאר את מבצע ההצלה, והתחלתי לשתף אותה במה שקראתי. ואז קרה דבר מדהים: לפתע העיניים שלה נפערו והיא אמרה, בבירור מוחלט, "שוודיה!"

​

שבועיים לאחר מכן סבתא נפטרה בגיל 92. עם לכתה, הבנתי שחשוב לי להנציח את סיפורה – סיפור שלא סופר מעולם. המסע הזה, מהרעיון ועד להשלמת הסרט, היה ארוך ומלא אתגרים. בתחילתו עבדתי עם הספר של מרדכי, "עצי לבנה ומסילות ברזל", שפתח לי צוהר לעולמה של סבתא ולמסע ההצלה שהשפיע על חייה ועל חיי משפחתנו.

https://simania.co.il/bookdetails.php?item_id=995001

​

​

​

​

​